על משפט ונקמה, שנאה ואהבה בסגנונו הנבואי החריף והנוקב של אורי צבי גרינברג [אצ”ג]

איוון בן סטפן הוא גוי פולני החי בתקופת השואה. חייו זוכים לשיפור משמעותי לאחר הרצחם של בני כפאו היהודים על ידי הנאצים, בדמות בגדים חדשים, רהיטים חדשים ובית חדש על כל תכולתו. אולם איוון רדוף על ידי רוח קורבנו היהודי, שאותו רצח ביער, למרות תחנוניו המיוסרים.

הסיפור שסיפר לו היהודי לפני שנרצח לא נותן לאיוון מנוח, והוא מחפש נחמה והצדקה אצל אלוהיו הנוצרי הכל יכול.

אל העלילה מצטרפת דמותו של הבן היהודי הפרטיזן, שבא לעשות צדק עם רוצח אביו.

פואמה נדירה בעוצמתה הממחיזה על הבמה את ימי האימים של השואה מזווית ייחודית ומעוררת מחשבה, מעובדת להצגה חוויתית ובעלת עוצמה, הרלוונטית גם היום בעידן של אנטישמיות גואה.

17 שנים לפני השואה חזה אורי צבי גרינברג יהודים מומתים בגז; 7 שנים לפני פרוץ המלחמה כתב שיר שתאר את השואה:

“עשרה ייוותרו יהודים של פצעים שריד הפליטה של דמים כדי להראות שהיתה כאן אומה על ארץ הדווי של נוצרים”.

איש לא האמין לו, וביאליק פרסם אותו למרות שבלבו חשב שהדברים לא ייתכנו.

ביקורת ב”מידה” על ההצגה “הקבר ביער”  (“יהודי ביער”)